אופנה גברים ונשים עדכנית
 

למי שאופנה מעניינת אותו בן בנו של קל וחומר, לזה שהאופנה תופסת חלק מהותי וגדול בחייו, קשה להימנות עם בני תקופתנו, בני המאה העשרים והמאה העשרים והאחת. עלינו להודות בכך: רובנו לובשים את אותם בגדים, פחות או יותר באותן גזרות ובאותם צבעים, ועיניים שמחפשות צבע – לא באדם יימצא הצבע. למרבה הצער, לתושב המרכז, צבע אינו נפוץ יותר מדי. יש מספר מקומות מצומצם בהם הצבע שופע. במשך היום, אפשר להתנחם בשמים הכחולים ובשמש הזוהרת – אך בלילותיה של העיר אין כמעט כוכבים בשמים, וגם בימים של חורף קשה ועגום, לא ניתן לבטוח בשמים שיספקו את מנת הצבע הדרושה לאדם שפוי בנפשו. לאמיתו של דבר, דווקא בעיר בלית ברירה אחרת, מאחר שהנוף כעור ואפור (כאמור – להוציא אזורים מאוד מסוימים ומוגבלים, שגם עליהם התחרות רבה) דווקא שם ניתן היה לצפות שאנשים ייטלו יוזמה ויפגינו תושייה, ויחפשו את הצבע שבבגדים, בתיקים ובארנקים, במשקפים ובמשקפי השמש, בכובעים ובכפפות, בנעליים ובנעלי הבית. והנה – עד כה רבה אכזבתנו.

בשעות מצוקה ואובדן

ד"ר הררי, בספרו "קיצור תולדות האנושות", מציין כי האופנה בת ימינו היא אחת האופנות המשעממות והמכוערות ביותר שקמו על האנושות. אם פעם הכובעים ומקלות ההליכה היו נפוצים, וגברים הלכו לעיני כל לבושים בפאות כאחרוני הדראג – הרי שכיום, העיניים מתקשות לזכות גם בחולצה צבעונית ויפה. על שום מה נכנענו לתכתיבים כאלה? מדוע בגדי גברים הם משעממים וקודרים כל כך? מדוע בגדי נשים מהווים אך שיפור קל לעומתם? מדוע בכלל קיימת ההגדרה בגדי גברים? למה אנחנו מתקשים להשלים עם זה שהאבחנה בין גבר לאישה איננה משליכה על תחום הלבוש, ושגם לגבר מותר לרצות להיות צבעוני? בכל אשמה התרבות, וליתר דיוק – בני התרבות, שאינם משכילים להתקומם כנגד חוקים חסרי תוכן.

איננו חייבים לאהוב אופנה, בגדים וכיוצא באלה, כדי שנכיר בחשיבות הרבה שיש לצבעים בחיינו. אנו בתקופת מחסור קיצוני בצבע – אפשר לכנות את זה "מצב חירום". אפשר לנו להסתכל אל השמים בחיפוש צבע – שכן השמים אינם עוזרים למי שאינו עוזר לעצמו.

איך זה קרה שהאופנה בשנים האחרונות תפשה את הגברים חזק

אם זכרוני אינו מטעני, הרי שבעבר אין זה היה בגדר הדברים המתקבלים על הדעת, שגבר יקנה בגדים, לא מתוך צורך כי אם מתוך רצון והנאה. דווקא הנשים הן אלה שזכו להתפנק ולרכוש בגדים גם כאשר הן אינן צריכות בגדים, ויותר מזה – עוד להתחשב בדגם, בצבע, ביצרן וכן הלאה.  העיסוק המרכזי הזה בבגדים לא היה מנת חלקם של הגברים, כמדומני, עד לשלב מתקדם יחסית של המאה העשרים – ואולי אפילו אחרי זה. ניתן לשאול את השאלה, ויהיה זה אך הוגן – כיצד קרה שגם גברים מקדישים כיום תשומת לב רבה לקניית בגדי גברים? אין ברשותי מידע חותך שמאפשר לי לגבש תשובה חד משמעית, אבל אני כן יכול להעלות על דעתי מספר הסברים סבירים לכל הפחות.

חפש את האישה

מן הראוי להשתיק כבר כעת תיאוריות שוביניסטיות כאלה ואחרות, שעשויות לדבר על הטבעיות שבה אישה קונה בגדים, או יותר גרוע מזה – "תפקיד האישה", שלאט לאט זלג לעבר הגברים. לטובת אותם רפי שכל, מן הראוי להזכיר, שהקנייה של הנשים לא החלה בחלל הריק, והיא נבעה יותר מאופיין הנשי של הנשים, ממבנה החברה שיצרו הגברים, חברה קפיטליסטית, שמדרגת את בני האדם החיים בחברה על בסיס הכסף שיש להם, ועוד יותר מכך, הכסף שיש להם להוציא על בגדים. כך, מי שמחפש את התשובה בשוביניזם, מאבד את זמנו לבטלה.

חפש את הגבר

האם שמתם לב לכך שיש "קסטרו", ויש "קסטרו מן"? כמובן, הדבר נפוץ בהרבה מחברות הבגדים – מה שעשוי להצביע על כך שעדיין, למרות הכול, בגדים מזוהים עם נשים יותר מאשר עם גברים, ובגדי נשים זה מונח יותר שגור, ויותר נוח ונעים, מהמונח בגדי גברים. באשר לסיבה שזלג השימוש בבגד מהנשים לגברים – כאמור, זאת לא אוכל לדעת בביטחון מלא, אך בטוחני שהבעיה היא בכל מקרה אצל הגברים. תקוותי היא שהעתקת השימוש בבגדים מהנשים לגברים קשורה להתעוררות הפמיניזם, שמצליח לעתים לבטל או לטשטש את האבחנה בין גבר לאישה. אלא שהמדובר, כנראה, בתקוות שווא – אבל עם זאת, תקווה שנעים להיאחז בה.