דפנה, נשואה לשרון ואם לדוריאל, נבו ורנית גדלה והתחנכה במגדל העמק.
מילדות היא החלה להימשך לעולם העיצוב ועקב כך רכשה בעבורה אמה מכונת תפירה שמצויה ברשותה עד היום.
בעזרת המכונה היא החלה לעצב ולתפור דגמים וגזרות, להוסיף אלמנטים לבגדים, ליצור תחפושות מיוחדות ועוד. בהמשך, באופן טבעי היא המשיכה ללימודי עיצוב אופנה בבית הספר התיכון אורט רוגוזין.
מעצבת שמלות ערב כבר בגיל 16
בשנות העשרה לחייה הקפידה דפנה להתלבש בסטיילינג ייחודי לה שהתאפיין ברכישה של בגדים מחנויות מעצבים. באותם שנים, כשהיא רק בת 16, החלה להיות מועסקת בחנויות של מעצבות בכירות,לאחר שעות הלימודים, שם היא נחשפה לעיצובים יצירתיים.
הידע הרב שרכשה- בצירוף היצירתיות בה התברכה, הובילו אותה לעצב
שמלות כלה בביתה לכל דורש. בתום המסלול הלימודי תיכוני היא נבחרה לתלמידה מצטיינת.
עם גיוסה לצה"ל ושירותה בבסיס סגור בצפון הארץ היא הקפיאה מעט את העיצובים לטובת המדינה אך היה ברור לה כי בתום השירות היא תחל בלימודי עיצוב מקצועיים לצרכים פורמאליים לעתיד.
וכך היה. ליהוד נרשמה ללימודים במרכז האקדמי הנחשב- "ויצ"ו חיפה" אותם היא סיימה בהצלחה מרשימה- כשדגם שמלת הכלה שלה נבחר להוביל את תצוגת הסיום במחזור שלה, "נרשמתי ללימודים יותר בשביל התעודה מאשר לפרקטיקה ", היא נזכרת.
מעשה בסיכה קטנה
בתום הלימודים החלה דפנה לעצב בבית הוריה במגדל העמק- והמוניטין שלה אט אט יצא למרחקים. היא החלה לעצב ולתפור שמלות והשמועות בנוגע למעצבת הצעירה והכישרונית עברו מפה לאוזן.
לצד ההתפתחות המקצועית שלה נישאה דפנה לשרון, מהנדס אלקטרוניקה במקצועו, ועברה להתגורר בעפולה. בתחילה היא עבדה בבית עד לנקודת המפנה שהובילה אותה לצאת לדרך חדשה, "המהלך הזה הבשיל ברגע שלרגלו של שרון בעלי חדרה סיכה לרגל. פה הבנתי שכבר אין לי מקום לעצב יותר בבית ועליי לפתוח סטודיו משלי", אומרת דפנה ומחייכת.
בשלב הראשון היא פתחה סטודיו בוטיק קטנטן ביציאה הדרומית בעיר, אותו היא מגדירה כקובייה' . עם מכונת תפירה, קרש גיהוץ ועוד כמה אקססוריז' נדרשים היא יצרה שמלות כלה וערב מרשימות וגם
חליפות חתן לבר מצוות. התרחבות קהל לקוחותיה מהארץ והעולם הובילו אותה עם השנים לפתוח סטודיו מרווח יותר במרכז העיר, "רציתי לבטא את יצירותיי לקהל הרחב ולתת הרגשה אישית בסטודיו נוח ומרווח יותר ".
דפנה ליהוד
לאתר