נעלי החלומות
מאת פאולין שובל
מבוסס על עשרות סיפורים אמיתיים
הילה ויובל התחתנו לפני חודש באחד הגנים האלה שנמצאים ליד הפרדס. הכלה, דקיקה ושברירית בשמלת התחרה צבע שנהב, נראתה כמו הנסיכה הקסומה: זר זהב על ראשה, סנדל עקב דקיק וגבוה... יובל עמד לידה, מלא ביטחון וקורן מאושר. ריח הפריחה ליווה את טקס החופה כמו אורח בלתי נראה. אך היה עוד דבר שהיה מוסתר מעיני האורחים...
הכל התחיל כאשר הילה חזרה לביתם המשותף שלה ושל יובל עם קופסה לבנה, עטופה בסרט משי. בקופסה - זוג סנדלי זהב: כמה אבני חן בודדים ורצועות דקיקות העוטפות את הרגל כמו ליטוף. בזהירות רבה, הילה הוציאה את נעליים מהקופסה, נעלה אותן והרגישה כמו נסיכה אמיתית. מאז ילדותה, חלמה הילה להתחתן עם נעל כזו וליבה דפק חזק: החלום עמד להתגשם. יובל חזר מהעבודה ומצא את אהובתו מול המראה הגדולה בחדר השינה. גם כשהיית לבושה בשמלת קיץ פשוטה קשה היה לא להתפלא מיופייה. הוא עמד בפתח הדלת והביט בה, עסוקה במדידה. סיבוב ו... עוד סיבוב... הילה, שקועה בתוך עצמה הסתובבה מול המראה, מדמיינת את עצמה בשמלת כלה. אך השמלה הייתה רק תירוץ ללכת על גבי השטיח האדום עם סנדלי החלומות. יובל התקרב וחיבק אותה, אך משהו הרגיש לו שונה. הילה הסתובבה ומבטה חיפש את עיניו של יובל, אך גלש מעל ראשו. היא הורידה את הראש והביטה על סנדלי החלומות... העקבים הזניקו את הילה עשרה סנטימטר מעלה והשאירו את יובל רחוק מאחור. בתנועה איטית, הילה הוציאה רגל אחר רגל מהנעל הנחשקת ועיניה שוב פגשו את עיניו של בעלה לעתיד. "לא נורא, - מלמלה הילה. - אמצא נעליים אחרות." היא אספה בזהירות רבה את האוצר הנוצץ והכניסה אותו בחזרה לקופסה הלבנה, קשרה את סרט המשי ושמה את הקופסה עמוק בתוך הארון. יובל שעמד והסתכל עליה, משך אותה כלפיו ואמר "את לא צריכה לוותר על החלום. אנחנו נמצא פיתרון."
עברו חודשיים. הקופסה הלבנה, קשורה בסרט משי לא עזבה את הארון מאז. כל בוקר וכל ערב הילה הייתה מביטה בה דקות ארוכות ומבטיחה לעצמה שהיום היא תצא לחפש נעליים אחרות. כשבוע לפני החתונה, היא עדיין לא מצא אותן. השמלה הייתה מוכנה מזמן וליבה של הילה היה כבד.
#334-1#
יום אחד, נשמע צלצול בדירתם. שליח לבוש מדים עמד עם קופסה בפתח הדלת. זאת הייתה חבילה עבור יובל. הילה הניחה אותה על השידה בכניסה, השליח עזב. כאשר יובל חזר הביתה, הוא מיד הבחין בקופסה שחיכתה לו. "האם תוכלי לעשות משהו בשבילי? - שאל את הילה. - לכי ושימי את נעלי החלומות שלך..."- אמר בחיוך קטן וממזרי. הילה נכנסה לחדר השינה, הוציאה את הקופסה הלבנה מהארון. נצנוצי אור קטנים עלו על פניה כאשר פתחה אותה. היא שוב הרגישה כמו ילדה קטנה שמחזיקה את החלום בידיה. היא נעלה את הסנדלים, הביטה במראה. פתאום, היא ראתה את יובל שמתקרב אליה מאחור ומחבק אותה. רק הפעם, החיבוק היה מוכר ונוח. הילה הסתובבה ועיניה פגשו את המבט של יובל... "איך, אבל?..." יובל צחק: "תראי, גם לי יש נעליים קסומות!" הילה הביטה בנעליים של יובל, אך לא ראתה שום דבר מיוחד, מלבד נעליי חתן מעור, יפות ומבריקות. "זה פטנט גאוני! - הסביר לה יובל. את לא יכולה לראות שום דבר מבחוץ. אבל מבפנים, הנעליים האלה, הם מגביהות אותי, בדיוק, כמו הסנדלים שלך שמגביהות אותך! נכון שזה נפלא?!"
להילה לא נותרו הרבה מילים. היא פשוט חיבקה את יובל ופתאום... פרצה בבכי. "תודה! תודה שחשבת עלי! תודה שהלכת לחפש נעליים כדי שאוכל לנעול את שלי!" יובל נדנד בראשו: "לא עשיתי כלום! בואי, תראי!" יובל לקח את הילה ביד והביא אותה לסלון: על השטיח היו מסודרים קרטונים של נעליים. לרגע, היה אפשר לדמיין שיובל פתח חנות באמצע הסלון. הילה הביטה בו בסימן שאלה. "את רואה? לא הלכתי לשום מקום. לא הייתי צריך ללכת! מצאתי באינטרנט אתר שנקרא www.betall.co.il. הם שלחו לי את כל זה עד הבית. את קיבלת את המשלוח, נכון?" "למה, אבל כל כך הרבה?" שאלה הילה. "כדי שאת תוכלי לבחור את גוז החלומות... בשבילי," חיך יובל. "מה קנית כל זה על מנת שאבחר זוג אחד?!" "קניתי רק זוג אחד, פשוט BTALL שלחו לי עוד זוגות כי לא ידעתי מה ותאהבי בדיוק. אחר כך שליח יבוא ויאסוף אותם בחזרה." הילה שוב הביטה על זוגות נעליים מסודרות בסלון. "זה מדהים, בחיים לא שמעתי על כזה שרות! מה דעתך למדד את הזוג הזה?" - היא אצביע על אחת הנעליים אלגנטיות...
בחתונה, הכלה, דקיקה ושברירית בשמלת התחרה צבע שנהב, נראתה כמו הנסיכה הקסומה: זר זהב על ראשה, סנדל עקב דקיק וגבוה... החתן עמד לידה, מלא ביטחון וקורן מאושר. ריח הפריחה ליווה את טקס החופה כמו אורח בלתי נראה. אך היה עוד דבר שהיה מוסתר מעיני האורחים ורק הילה ויובל ידעו את הסוד.