שאיבת שומן

שאיבת שומן

בשנים האחרונות הפכה שאיבת השומן לפרוצדורה הפופולרית ביותר בתחום הכירורגיה הפלסטית בסטטיסטיקה העולמית. יחד עם זאת, רבה אי הודאות וגם הפחד, בעקבות מקרים מצערים שקרו לאחרונה בתחום, וכן בעקבות מסרים רבים ולא אחידים המועברים לקהל.

 

על פי נתוני האיגוד האמריקאי לכירורגיה פלסטית, בשנת 2005 בוצעו כ- 324,000 אלף שאיבות שומן בארה"ב. גם שם תופסת שאיבת השומן את המקום הראשון בתחום.

 

ד"ר יצחק מאייר, מומחה לכירורגיה פלסטית העומד בראש "מאייר קליניק" במרכז הרפואי ברמת אביב, ערך עבורכם את המדריך השלם לשאיבות שומן, על מנת שכל מי שמתכנן/ת פעולה כזו, יידע לקחת בחשבון את כל ההיבטים והקריטריונים הנדרשים כדי שהפעולה תהיה בטוחה ומוצלחת יותר.

ד"ר יצחק מאייר, התמחה אצל ד"ר ג'ררד אילוז, מפתח השיטה, בפאריז. ד"ר מאייר ביצע אלפי שאיבות שומן מאזורים שונים , אצל גברים ונשים המדריך אותו הכין, יסייע לך להבין מהי הפעולה – יעזור לדעת לבחור מה לעשות – אם בכלל.

 

מומלץ מאוד לא לשאוב יותר מ: 5-4 ליטרים של שומן בשאיבה אחת. אם יש צורך ביותר מכך צריך לחלק את השאיבה למספר פעולות. כל שאיבה מעל כמות זו מסכנת את חיי המטופל.

 

 

שאיבת שומן נועדה לאנשים בוגרים ובריאים, בעלי משקל גוף תקין, בעלי מרקם עור סביר אשר להם הצטברות רקמות שומן עודפת במקומות שונים בגוף, המהווים הפרעה בקווי מתאר תקינים. כמו למשל: באזורי הירכיים, מותניים, ישבן, בטן, ברכיים וזרועות.

ואמנם, אלה הם האזורים הפופולריים ביותר לשאיבות שומן. בנוסף: שאיבות שומן באזור השדיים לגברים עם שדיים מוגדלים (גינקומסטיה).

 

מספר תאי השומן בגופנו כמעט אינו משתנה לאחר גיל ההתבגרות. בכל אזור ואזור בגוף ישנו מספר פחות או יותר קבוע של תאי שומן. כאשר אנחנו משמינים או מרזים, הגדלת הנפח או הקטנתו בהתאם, באזור מסויים, לדוגמא הישבן, נובעת לא מהשתנות מספר תאי השומן אלא משינוי בנפח התא השומני. נקודת דיון חשובה נוספת היא שרקמת השומן במקומות שונים בגוף מתנהגת אחרת. כל מי שמנסה להרזות, מכיר את התופעה שבה קיימת ירידה משמעותית בנפח הרקמה השומנית באזורי הפנים, השדיים ואולי הבטן, ולעומת זאת, שום דבר לא זז באזורי הישבן והירכיים. הסיבה הביולוגית לכך היא כי כמות הקולטנים (רצפטורים בלעז'), היא קטנה יותר, או רגישותם להשתנות ההורמונלית, בעקבות הפחתת האכילה, קטנה יותר.

שאיבת השומן משנה את הפרופורציות בגוף הנשאב. בשאיבה אין שואבים שומן מאזור מסויים, אלא מסלקים את תאי השומן יחד עם השומן אותו התאים הנ"ל מכילים. מסלקים את השומן יחד עם המחסנים בהם הוא מוכל. לכן, חשוב ביותר להמשיך בתזונה מאוזנת ובפעילות ספורטיבית, גם ובעיקר לאחר שאיבת שומן, כדי שלא יתווסף שומן בתאי שומן שנותרו באזורים אחרים בגוף.

מידע על הטכניקות השונות בשאיבת שומן.

הטכניקה המסורתית: של שאיבת שומן הינה החדרת נוזל פיזיולוגי לתוך רקמת השומן, והחדרת צינורית (קנולה) מחוררת וקטומה בקצה האחד שלה, ומן הצד השני שלה מחוברת לצינור חלול המחובר למכונת שאיבה. בעזרת הקנולה, שאפשר להחליפה לגדלים שונים במהלך השאיבה, מתבצעת פעולת השאיבה. המנתח "בוצע" חתכים קטנים (עד לגודל של 1 ס"מ) חודר את העור אל שכבת השומן, ובעזרת תנועות בתוך הרקמה השומנית ובמקביל לגוף, "מטיילת" הקנולה המחוררת ושואבת אל בקבוקי שאיבה המחוברים למכונת השאיבה, את השומן המיותר.

שיטת השאיבה הזו היא הידועה ביותר, ובעלת ניסיון מצטבר רב ביותר. יתרונותיה הן בפשטותה, בנסיון הרב שנצבר בה ובציוד ניתוחי פשוט. חסרונה של השיטה היא במאמץ שמשקיע המנתח בזמן השאיבה.

טכניקת האולטרה סאונד – טכניקה דומה במהותה לקודמת. אלא שכאן, מחוברת הקנולה למקור גלי קול, המשודרים למרחק של שלושה מילימטרים בקצה הצינורית. האנרגיה המשודרת מפרקת את תאי השומן, משחררת את השומן עצמו שנשאב, לבקבוקים, מבלי לפגוע ברקמות אחרות.

אף כי אין אישור פוזיטיבי לשיטה, או איסור לגביה, מעט מאוד רופאים נוטים להשתמש בה, מאחר והועלו כנגדה טענות שתוצרי פירוק השומן שמיעוטם אינם נשאבים עד תום, עלולים ליצור רדיקלים חופשיים, ובטווח של שנים רבות להתגלות כמסרטנים.

יתרונות השיטה הן במאמץ הפיזי המופחת של המנתח. כמו כן, בשיטה זו רקמת החיבור והעור מתכווצים באופן הדוק יותר על גבי האזור המטופל, אם כי, לעתים נוצר נזק לעור עצמו בצורת כוויה עמוקה.

טכניקת הקנולה הרוטטת – זוהי השיטה החדשה ביותר, בה הצינורית רוטטת, וגורמת לשבירה מכנית של רקמת השומן. שיטה זו מאפשרת פיסול מדוייק ללא השקעת כוח פיזי של המנתח, ובכך מקטינה במעט את זמן הניתוח.

לאחר ההסבר של הרופא – יש לברר את הנתונים הבאים: